משרד התחבורה/תביעות ת"א נ' סופרבוס ושות' ,שותפות מוגבלת ואח'

פסק דין

בפניי ערעור של משרד התחבורה, מדינת ישראל, על גזר דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופט ע. מאור), אשר הרשיע את שני המשיבים; משיב אחד "סופרבוס בע"מ" ומשיב שני סביח יוסף, עפ"י הודאתם בעבירות של אי-עמידה בתנאים, רישיון ועבירות אחרות לחוק הפיקוח על אזרחים ושירותים, כאשר המעשה שבשלה הוגש כתב אישום היה שבנסיעה, ביום 03.11.08, המשיב 2, נהג האוטובוס, היה בבעלותה של משיבה 1, החברה המסיעה, לא כיבד כרטיסיה של החברה ודרש מהמתלונן לשלם בעבור שכר ההסעה בסך 5.45 ₪ מעבר למחיר הנכון.

לאחר שמיעת הטיעונים של ב"כ המערערת וב"כ המשיבה 1, החל לטעון משיב 2 ואז, לשמחת בית המשפט ובצדק, ביקש ב"כ המדינה לחזור בו מהערעור נגד פסק הדין בעניינו של משיב 2.

משיב 2 נדון ע"י בית שמפט קמא לקנס של 2,000 ₪ והתחייבות, הופיע בטעות בבית משפט זה, פעםפ שנייה היום, על כך שלא הודע לו שנדחתה הישיבה הקודמת, לבקשת המערערת.

הערעור נגד משיב 2 אפוא, נדחה.

באשר למשיבה 1, הערעור על כך שבית משפט קמא לא נעתר לבקשת המדינה לחייב את החברה בנושא הפיצוי למתלוננת, ובעיקר שבית משפט קמא גזר את דינה לעונש של 4,000 ₪ בלבד.

בכתב הערעור צירפה המערערת פסיקה של בתי משפט שונים בעבירות נגד חברות אשר מחזיקות צי כלי רכב עם מוניות, עם אוטובוסים, אך בעבירות שונות מהעבירות נשוא הערעור הנוכחי, במהלך הדיון הציג ב"כ המערערת פסיקה אחרת, אף היא בעבירות שונות מזו שנמצאת בדיון עתה.

גם ב"כ המשיבה 1, הציג פסיקה באשר למידת הענישה ורמתה בעבירות שונות.

על-פי ע"פ 3015/09, מדינת ישראל נ' פואד קדיח [לא פורסם, מיום 20.07.10]: "ההלכה הידועה היא, כי ערכאת הערעור תתערב בחומרת העונש שהוטל ע"י הערכאה הדיונית רק במקרים שיש סטייה חריגה ממדיניות הענישה הראויה".

אמירה זו ממצה את הכללים באשר להתערבות ערכאת הערעור בענישה המוכרת ע"י הערכאה הדיונית, וצריך, אכן, שסטייה מרמת הענישה תהיה קיצונית, שהטעות תהיה ברורה.

לאור הפסיקה שהוצגה לפניי ובנושאים דומים וזהים, לא שוכנעתי שגם אם טעה בית משפט קמא בגובה הקנס אשר הטיל על המשיבה 1, מדובר בטעות כה קריטית וקיצונית.

יש לזכור, שמדובר במקרה ראשון, כך מוצג בפניי, ואין גיליון הרשעות קודמות שהוגש לי, של חברת אוטובוסים, המפעילה קווים להסעת נוסעים במשך, כך נטען, תשע שנים. מעולם לא הורשעה במעשים דומים.

יש לזכור, שמדובר במי שהורשע, הנהג, ולפחות הושמעה הטענה שהתנהגותו שלו נעשתה שלא עפ"י מדיניות החברה, אולי מחמת טעות או אי-הבנה, בוודאי שיש גם אחריות לחברה באי-הדרכתו הראויה, אך עדיין, יש משקל בקנס שהוטל על הנהג גם לעונשה של המשיבה 1.

יכול ולו הייתי הערכאה הראשונה, גוזר הייתי את עונשה של החברה ענישה כבדה יותר, יכול ולא, אבל, כאמור, אין בידי כלים לומר באופן ברור וחד-משמעי שכב' בית משפט השלום טעה בגזר הדין ולכן, אדחה את הערעור גם בעניינה של המשיבה 1. כאמור, המערערת חזרה מערעורה לגבי המשיב 2.

המזכירות מתבקשת לשלוח העתק הפרוטוקול למשיב 2, ששוחרר ע"י ביהמ"ש עוד קודם לכן.

ניתנה והודעה היום א' אייר תשע"א, 05/05/2011 במעמד הנוכחים.

רענן בן-יוסף, שופט

הוקלד על ידי: נופר דוידי